פסק-דין בתיק ת"א 4829-08

1.         האם אדם שאינו מתגורר בדירה שבבעלותו מטעמים אישיים, יכול לרכוש זכויות של דיירות מוגנת בדירת הוריו שעימם הוא התגורר טרם פטירתם?

            זוהי השאלה העיקרית הניצבת בפנינו בתביעה דנן.

2.         התובעת קווי יסוד לבנייה ופיתוח בע"מ (להלן "התובעת") הינה הבעלים של דירה הממוקמת בקומה ב' ברחוב דוד נוי 20 בעכו, והידועה כחלקה 48 בגוש 18002 (להלן "הדירה"), מכח הסכם רכישה שנכרת בינה לבין חברת עמידר.

אביו המנוח של הנתבע מר רווח לוי ז"ל החזיק בזכויות דיירות מוגנת בדירה על פי חוזה שכירות מיום 10.9.60.

ביום 22.6.01 הוא הלך לעולמו, ועם פטירתו הועברו זכויותיו בדירה לאלמנתו המנוחה גב' רווח שרה על פי סעיף 20(א) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן "החוק").

ביום 5.12.01 נפטרה גב' שרה רווח ז"ל.

3.         הנתבע התגורר בדירה מאז היותו בן 3 שנים ועד לנישואיו. על פי תצהירו נ/1, בשנת 1994 הוא רכש יחד עם אשתו דירת מגורים ברח' דוד נוי 3 בעכו, שבה התגורר במשך פחות משנה, עד אשר נוצר קרע בינו לבין אשתו כתוצאה ממצב נפשי חולני של האישה. בשנת 1995 הוא עזב את הבית וחזר לדירת הוריו והתגורר בה עד פטירת הוריו, והוא ממשיך להתגורר בה עד היום על פי הנטען. עם זאת, הוא לא ניתק קשר עם אשתו ושני ילדיו שהיו בני 17 ו-14 במועד פטירת הוריו, ונהג לבקרם. בשנים 2000 ו-2006 הקשר נהיה יותר צמוד עקב החמרת מצבה הבריאותי של אשתו, ומאז חודש 4/09 הוא שוהה יותר בקרבת אשתו על פי האמור בסעיף 10 לתצהירו, אם כי נוהג להיכנס לדירה מדי פעם. התובע הודה כי חברת החשמל ניתקה את החשמל בדירה, אך לטענתו הוא נהג להתחבר לחשמל על ידי כבל מדירת השכנים או ישירות משעון החשמל שבבנין. הנתבע גם הודה כי כתובתו הרשומה בתעודת הזהות, בתלושי השכר ובמסמכי הבנק היא רח' דוד נוי 3 ולא הכתובת של הדירה, וכדבריו,  הוא לא ראה כל סיבה מיוחדת לשנות את הרישום הנ"ל.

4.         בתביעה זו טוענת התובעת כי הנתבע אינו יכול להיות דייר מוגן לאור העובדה שבזמן פטירת הוריו היתה בבעלותו דירה אחרת שמחצית מזכויותיה רשומות על שמו, ולחילופין, כי הוא איבד את זכויותיו בדירה המוכחשות על ידה, עקב נטישתה. על כן היא עותרת להורות על סילוק ידו מהדירה, ועל מתן היתר לפיצול סעדיה בגין דמי שימוש הראויים המגיעים לה לטענתה בגין השימוש שנעשה על ידי הנתבע בדירה. 

הנתבע לעומתה טען כי הדירה מהווה דירת מגוריו היחידה וכי הוא התגורר בה ברציפות לפני ואחרי פטירת הוריו, ומשכך הוא "רכש" זכויות של דייר נגזר מכח סעיף 20 (ב) לחוק או לחילופין של דייר נדחה מכח סעיף 27 (1) לחוק. עוד טען כי היו תקופות שבהן הוא שהה בדירה פחות מהרגיל עקב נסיבותיו המשפחתיות, אולם הדבר לא היווה נטישה או ויתור מצידו על הדירה.

5.         דיון

לאחר ששמעתי את העדויות ושקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי הנתבע אינו יכול לרכוש זכויות של דיירות מוגנת מכח סעיף 20(ב) לחוק או מכח סעיף 27(1) לחוק (שהוא הרלוונטי לענייננו), ומשכך, דין תביעת הפינוי נגדו להתקבל.

להלן נימוקיי:

            סעיף 20 לחוק קובע כדלקמן:

"(א)   דייר של דירה שנפטר, יהיה בן-זוגו לדייר, ובלבד שהשנים היו בני-זוג לפחות ששה חדשים סמוך לפטירת הדייר והיו מתגוררים יחד תקופה זו.

(ב)   באין בן-זוג כאמור בסעיף קטן (א) - יהיו ילדי הדייר לדיירים, ובאין ילדים - קרוביו האחרים, כל אלה בתנאי שהיו מתגוררים בדירה יחד אתו לפחות ששה חדשים סמוך לפטירתו, ולא היתה להם בזמן פטירתו דירה אחרת למגוריהם" (ההדגשה אינה במקור)

סעיף 27 (1) לחוק קובע כדלקמן:

" היה אדם לדייר לפי סעיפים 20 עד 26 ונפטר או חדל להחזיק במושכר, לא יהיה אדם אחר לדייר לפי סעיפים אלה; אולם -

(1)   מי שנתקיימו בו התנאים המפורטים בסעיפים 20 או 22 יהיה לדייר אף אם היה לפניו אדם אחר לדייר לפי אותם סעיפים, ובלבד שהוסיף להתגורר בדירה ולא היתה לו דירה אחרת למגוריו בזמן שהדייר שלפניו נפטר או חדל להחזיק במושכר" (ההדגשה אינה במקור)

עינינו הרואות כי הקניית זכויות דיירות מוגנת מכח שני הסעיפים הנ"ל מותנית בעובדה שלאדם הטוען לזכויות הנ"ל, לא היתה דירה אחרת למגוריו בזמן שהדייר שלפניו נפטר או חדל מלהחזיק בדירה. התכלית שעמדה מאחורי סעיפים אלה היא שלא להותיר קרובים או בני משפחה חסרי קורת גג וחסרי אמצעים, אשר גרו עם הדייר, ללא קורת גג לאחר פטירתו, והיא נולדה על רקע מצוקת דיור קשה ששררה בעת חקיקתו של החוק (ראה דברי כב' השופטת שטרסברג כהן בע"א 3295/94 גיל פרמינגר, עו"ד נ' חוה מור ואח', פ"ד נ(5), 111 ,עמ' 118-119).